הייתי ילדה מוכה נפשית ופיזית. הפכתי (ואולי כי כך גם ניבאו לי בפניי) לאישה מוכה נפשית ופיזית. ואני חושבת שהאומץ הכי גדול שנדרשתי לו בחיי היה לקום ולעזוב. לומר די. להפסיק לקחת אחריות על מעשיו. להפסיק להרגיש לא בסדר ולנסות לתקן את עצמי כדי ש... אולי... אולי זה ישתנה. להפסיק לחיות באשליות. להפסיק להאמין לו.
להפסיק להאמין לו ולאחרים שצפו לי חיים בדיוק כפי שגדלתי לפיהם.
ואז היה עליי להתחיל ולהתחבר אליי, לא לעזוב אותי. לומר לעצמי כן ועוד, במקום לא ודי. להתחיל לקחת אחריות על מעשיי ולהפסיק להאשים אחרים. להתחיל להרגיש בסדר ולהפסיק לתקן את עצמי כי אין אולי... אני לא יכולה לשנות את העולם, כולל אותי, אני רואה את המציאות כמו שהיא ואני יכולה להאמין לי.
ואז היה עליי ללמוד להאמין
להאמין שאדע להתמודד, להתבגר, להצליח בזכות עצמי
להאמין שיש לי מקום בעולם גם ללא גבר לצידי
להאמין שאני יכולה לאהוב גם אם לא ידעתי אהבה
להאמין שאני יכולה לאפשר לעצמי חיים אחרים גם אם אין לי מושג איך זה מרגיש
להאמין שמגיע לי ורק כי אני אדם
להאמין שאני ראויה גם אם אני לא מושלמת
להאמין שיש בי אהבה גם אם היא לא אידיאלית
להאמין שאני מעוררת השראה ויש לי מה לתרום, בדרכי
להאמין שאני יכולה לאבד שליטה כי לא תמיד מחכה לי מכה מעבר לפינה
להאמין שאפשר גם אצלי, בשבילי, עבורי
ולבסוף, שהוא גם ההתחלה
להאמין שאני יכולה לבחור במה להאמין!
מסע ארוך עברתי
ומסעי עדיין מרגיש כמתחיל
בכל בחירה שלי
להגשים את עצמי במלואי
והעמדה שלי היא - אין סיבה לאלימות. לא תירוץ. לא הסבר. לא מובן. פשוט אין.
מה יש? יש אני מודחק, לא מאושרר, לא מתבטא, זועם, כועס, פגוע, שרוצה להחזיר על העוול שנעשה לו בעצמו. זה יכול לקרות לאדם באמצעות הסביבה וזה יכול להיות מועבר בדרך גנטית כנטייה טבעית.
מה עושים? כדי להפסיק לקבל אלימות צריך להפסיק להסביר אותה, לקטלג אותה, להבין אותה, או לתת לה צידוק. כלומר, לא לשאול למה? לא לתהות, מה קרה? לא לנסות למצוא את הגורמים הנקודתיים של המצב שגרם לזה. כי אין סיבה לאלימות. פשוט אין.
ומנגד, טוב ללמוד להאמין בעצמי, לבטא את עצמי, להכיר ולהוקיר את עצמי, להעריך ולטפח את עצמי.
אביה הבר
מדריכה למודעות עצמית
לחיות של(ו)ם באמצעות יש מעין
הקשביה-הדרכה לאנושיות
0504448633
אביה הבר, מדריכה לפיתוח המודעות העצמית - לחיות של(ו)ם באמצעות יש מעין.
